צמצום וחורים שחורים

צמצום, אנטי ̶ אור, וקבלת יצירת החור השחור

שכבת המדע

• התכלית של המקום צמצום הייתה לברוא כלים. זהו גם השורש של כל עביות. האור בעצמו אינו “עבה”, אך כאשר האור עובר התגשמות העביות שבו גוברת ̶ והוא נעשה יותר חומרי.*‏
• בהתאם לכך, גם גופנו מבוסס על הצמצום: זהו תהליך ההתגשמות של האור עד שהוא נעשה גוף וכלים.‏
• בפיזיקה, היקום הקדמון היה כפוף לסימטריה אחידה ומושלמת של כוחות. כאשר התקרר ̶ הסימטריה הזו נשברה, וכוחות נפרדים, חלקיקים ומסות הופיעו. תהליך זה, הקרוי “שבירת סימטריה ספונטנית”, מקביל להופעת כלים מובחנים מתוך אור אלוקי בלתי־מחולק. (פיזית, שבירת סימטריה זו פועלת באמצעות מנגנון היגס: אינטראקציה עם שדה ההיגס מעניקה מסה לחלקיקים חסרי מסה ̶ אנלוגיה כמותית למידת הדין, שמטילה משקל מדוד על זרם האור). בדיוק כשם שהצמצום אפשר לאין־סוף להפוך למובנה, כך גם התפתחות היקום דרשה גבול והפרדה ליצירת המציאות המוכרת לנו.‏
• מן ההשקפה התורנית, סיבה ותוצאה מתחילים רק לאחר ההעלם הראשוני. הצמצום איננו מתרחש בתוך הזמן ̶ הוא יוצר את התנאים לזמן להתקיים. באופן דומה, בפיזיקה מודרנית, הזמן אינו יסוד בסיסי אלא תולדה של חוקים עמוקים וחסרי־זמן. התאמה זו מגלה ששניהם ̶ התורה והמדע ̶ מצביעים על מוצא שהוא מחוץ לסיבתיות ולזמניות: מצב נסתר שממנו משתלשלת כל המציאות, הרצף והקיום.**‏
• אלפי שנים לאחר מכן, המדע החילוני הציץ לדינמיקה האלוקית הזאת דרך משוואת איינשטיין:‏

E = mc²‏

• המחברת בין אנרגיה לחומר. משוואה זו חושפת את שקילות אנרגיה־חומר, ומראה כי השניים הם ביטויים שונים של אותה מהות עצמית.‏
• מכיוון שהפוטנציאל חייב לקדום להופעה, כוח העביות ̶ ובכך גם של הכלים ̶ כבר טמון במקום הפנוי, אף על פי שהוא מתואר כ “ריק”. יש כאן חסר עמוק של כל דבר. לכן, מדויק יותר לראות את הצמצום ככוח המסתיר והמגביל.‏
• בטקסט מקביל, תורת השדה הקוונטי גורסת שאפילו “ריק” אינו באמת ריק. הוא נושא אנרגיית רקע שאריתית הקרויה שדה נקודת־אפס ̶ רקע מתמיד של פוטנציאל משתנה. זה משקף את הרעיון הקבלי של המקום הפנוי שאינו חסר, אלא נסתר ̶ מקום רווי בפוטנציאל לגילוי. ההכרה המדעית שהריק הוא “משהו” ולא “שום דבר”, עולה בקנה אחד עם האמת הקדומה שהצמצום איננו מסלק את הנוכחות האלוקית, אלא מסתיר אותה במלוא עוצמתה.***‏
• לכן, המקום “נעלם” לכאורה. אך ניסוח זה עלול להטעות, שכן ההסתר הוא מלאות סמויה הממתינה להתגלות.‏

דינמיקת נשמה

• מן הזוהר אנו מקבלים הארה עמוקה יותר:‏
• בריש הורמנותא דמלקא, גליף גלופי בטהירו עלאה בוצינא דקרדינותא “בראשית הופעת רצון המלך, בוצינא דקרדינותא ̶ ‘מנורת החשכה’ ̶ חקקה על האור העליון” (בראשית טו ע”א).‏

ארכיטקטורה נבואית

• דמיין פיזיקאי תיאורטי וקוסמולוג המתעמק בעניינים נשגבים אלו; תודעה שכזו עשויה להתחיל להשיג כיצד נולד היקום. ייתכן שימצא מקום פנוי בלתי־נתפס במרחב־זמן, שבו כבידה כה עזה שאפילו אור אינו יכול להימלט ̶ כלומר חור שחור. ושארית האור האלוקי ̶ “אין סוף חיובי” ̶ שהקיפה והשפיעה על אותו מקום ̶ הופיעה כקרינה התרמית של חורים שחורים, הנובעת מהמרה מתמדת של תנודות קוונטיות לזוגות חלקיק–אנטי־חלקיק ̶ תהליך הקשור לגבול האנטרופיה של בקנשטיין–הוקינג ולחום אונרוה.†‏
• כנוס תומך בקוסמולוגיה של חורים שחורים, יוכל להסיק שכל העולמות, כולל שלנו, נוצרו ונמצאים בתוך המקום הפנוי האדיר הזה.‏
• הבריאה לא התחילה עם חומר, אלא עם מבנים לא־פיזיים שנפרשו בסדר מדויק, ורק לאחר מכן התגשמו לאנרגיה ולחומר.‏
• עקב האור האדיר שנמשך פנימה משולי המקום הפנוי ̶ אותו חור שחור עצום ובלתי־מתואר ̶ הלחץ הפנימי של ההארה עבר סינונים ורמות של עביות עד לרגע המעבר המדהים בין אנרגיה לחומר: “המפץ הגדול”, המקביל הקבלית לשבירה ̶ השלמת המחזור הראשון של צמצום והתפרצות.‏
• הרגע סימן את התפרצות היקום ממצב צפיפות וחום אינסופיים. אך זו לא הייתה התפוצצות בתוך חלל ̶ אלא התפשטות החלל עצמו. עם הזמן, נוצרו חלקיקים תת־אטומיים ואטומים, וענני יסודות בראשיתיים התקבצו לכוכבים וגלקסיות ראשונות, המוזנות עדיין מהזרימה הראשונה והנסתרת של אור אין סוף.‏

תוספות והערות שוליים

• * חום אונרוה ̶ החום הנמוך מאוד שהצופה יחש בריק רק על-ידי האצה; גלאי מואץ תופס את הריק הקוונטי כמרחץ חמים של זוגות חלקיק–אנטי־חלקיק, כשהטמפרטורה פרופורציונלית להאצתו. אזכור זה מקשר בין קרינת הוקינג לאותו מנגנון יסודי ̶ שני התהליכים נובעים מתנודות קוונטיות הקשורות לאופק. הסעיף מרמז שתהליך חורים שחורים הוא חלק ממסגרת רחבה יותר, שטרם הובנה, המקשרת בין האצה, אנטרופיה ומידע ̶ ללא הסבר טכני מלא.‏
• ** קרינת הוקינג ̶ חורים שחורים אינם שחורים לחלוטין. לפי התיאוריה הקוונטית, “הריק” רוחש בזוגות חלקיק–אנטי־חלקיק וירטואליים (תנודות רגעיות שלרוב מתבטלות זו עם זו). בקצה אופק האירוע ̶ הגבול ממנו גם אור אינו יכול להימלט ̶ הכבידה מפרידה בין בני הזוג: חלקיק אחד נופל פנימה והשני נמלט כחום דק. יעקב בקנשטיין וסטיבן הוקינג הראו כי המידע הכולל, או האנטרופיה של חור שחור, פרופורציונלית למשטח פני אופק האירוע שלו, לא לנפחו. יחס זה, הידוע כגבול האנטרופיה של בקנשטיין–הוקינג, מרמז על יקום “הולוגרפי”. המשוואות גם מראות שכל צופה שמואץ דיו דרך הריק ירגיש חום קל המכונה חום אונרוה. התוצאות מאחדות פיזיקת אופק, האצה ותנודות קוונטיות תחת מנגנון אחד יסודי.‏
• *** תצפית מדעית ̶ במרץ 2025 בכתב־העת *מכתבי החברה המלכותית לאסטרונומיה*, שמיר ל’ הציע שאנו עשויים לחיות בתוך חור שחור עצום. רוב הקוסמולוגים אינם מקבלים רעיון זה, משום שסינגולריות המפץ הגדול איננה מיקום במרחב אלא נקודת זמן בעבר. בתוך חור שחור הכל מתמוטט לעבר אותה סינגולריות, בעוד שהיקום שלנו מתפשט.‏
• † נושאים שמעבר להיקף זה ̶ כמו התפשטות קוסמית, מתיחות הקבוע הקוסמולוגי (Λ) וההתאמה הפסיכולוגית של ארבע דרגות הדין ̶ ראויים לדיון נפרד ויידונו במאמרים עתידיים.‏